הגדרת אילמות סלקטיבית Selective Mutism
מאפיינה של האילמות הסלקטיבית הוגדרו בשנת 1994, ואלו הם:
1. אילמות המופיעה במצבים חברתיים מסוימים לעומת דיבור תקין במצבים אחרים.
2. האילמות מפריעה לתפקוד בלימודים, בחברה או בפעילויות אחרות.
3. האילמות נמשכת יותר מחודש אחד.
4. האילמות אינה מופיעה בעקבות חוסר ידע של השפה או מבעיות שפתיות כגון גמגום.
5. האילמות אינה נקשרת להפרעות התפתחותיות או תקשורתיות אחרות כגון אוטיזם או סכיזופרניה.
נתונים כללים על אילמות סלקטיבית
אילמות סלקטיבית ( סלקטיב מוטיזם ) היא הפרעה התנהגותית – רגשית של גיל הילדות המתאפיינת בחוסר דיבור במצבים מסוימים כאשר במצבים אחרים, לרב בבית, מופיע דיבור תקין.
קראו כאן על מאפיינים נוספים של אילמות סלקטיבית
ביותר מ 90% מהמקרים של ילדים הסובלים מאילמות סלקטיבית מופיעים גם סממנים לחרדה חברתית ולכן מקובל להתייחס לאילמות הסלקטיבית כהפרעה חרדתית. בעת המצאות במצבים מעוררי חרדה, המוח מפרש זאת כמצב סכנה ומגיב, מבחינה ביוכימית, בהתאם. כלפי חוץ יפגינו הילדים קשת התנהגויות חרדתיות: תנועות גוף נוקשות, הבעות פנים קפואות, המנעות ממגע עיניים, רתיעה ממגע גופני והמנעות מפעילות קבוצתית.
הגורם להופעת האילמות הסלקטיבית אינו ידוע. לרב זוהי הפרעה מולדת, למרות שבדרך כלל האילמות המוחלטת מופיעה בגיל מאוחר יותר (ראו בהמשך). קשיים בוויסות או עיבוד החושי מופיעים אצל רבים מהילדים עם אילמות סלקטיבית ונחשבים לרוב לגורם להופעתה: עולם מאיים מבחינת הגרייה החושית מביא להסתגרות והימנעות.
הגיל הממוצע בו מתחילה האילמות עצמה עומד על שלוש וחודשיים. מרבית הילדים מציגים סממנים בגילאים מוקדמים יותר, בין היתר: דיבור בקול חלוש, מיעוט בשימוש במילים, חזרה על מילים וביטויים וגמגום. כתינוקות הם יכולים לפתח חרדות נטישה ותלות מוגברת בהורים, לרוב באם, חרדת זרים קיצונית, רתיעה ממגע והפרעות שינה.
תקופת האילמות נמשכת בממוצע בין שלוש לחמש שנים. לעיתים האילמות אינה נעלמת באופן מוחלט. ישנן עדויות של אנשים, שסבלו מאילמות סלקטיבית בילדותם, וגם כבוגרים חווים קשיים משמעותיים ביצירת תקשורת מילולית. מכיוון שהאילמות הסלקטיבית נקשרת באופן מובהק לחרדה חברתית, הרי שזו יכולה ללוות את האדם כל חייו במידה ולא יטופל.
האילמות הסלקטיבית אובחנה לראשונה בשנת 1877 על ידי פסיכיאטר גרמני בשם Kussmaul.
בעבר נקראה ההפרעה אילמות אלקטיבית (elective mutism – אילמות מתוך בחירה) וזאת משום שהיא נחשבה לאילמות רצונית. כיום ידוע שילדים הסובלים מכך אינם נמנעים מדיבור בשל חוסר רצון אלא בשל חוסר יכולת נפשית ולכן ב 1994 שונה השם ל- אילמות סלקטיבית (selective mutism – אילמות בררנית).
מספר הילדים שסובל מאילמות סלקטיבית עומד על כאחוז אחד מכלל הילדים. זהו מספר משוער משום שרבים אינם מאובחנים או מטופלים ונתפסים כילדים בעלי ביישנות יתר. מספר רב של ילדים מאובחנים באופן לקוי כסובלים מהפרעות תקשורתיות.
ההפרעה אופיינית יותר לבנות מאשר לבנים.
מחקרים מוכיחים כי ישנו בסיס גנטי לאילמות הסלקטיבית וכי לרב קיימת היסטוריה משפחתית של הפרעות חרדה או אחרות.